לעתים אני מנסה לשכנע את לקוחותיי - אלו שאני כותב את ספרם, שבאמת אין צורך לתעד כל דבר ודבר, כל פרט ופרט. מאידך כדאי לפעמים לחשוף חולשות ורגשות.
איזה דיוקן אתם חושבים, מוצלח יותר? הימני או השמאלי?
בימני רואים יותר פרטים, למעשה רואים את הכל. הפנים סימטריים ואסתטיים. בשמאלי האיש כעור יותר.
חלק מהפרטים מוצללים - לא רואים אותם היטב.
אז מה אתם אומרים? איזה דיוקן מוצלח יותר?
תשובתי בסוף...
אז מה הקשר בין ציורי דיוקנאות מהמאה ה-17 לכתיבת סיפורי חיים?
הצייר המופלא רמברנדט, נהג להתבונן על תושבי הרחוב בו התגורר ולציירם. מסיבה זו גם יצר דיוקנאות רבים של אנשים "רגילים" - סוחרים וקבצנים.
באותה תקופה נהגו בני האצולה וידוענים להזמין ציורי פורטרט. הם שכרו ציירים שהציגו אותם באור חיובי: יפים, חשובים ובעלי עצמה.
האם הפורטרטים של ה"ידוענים" - היו טובים מהפורטרטים של האדם הפשוט?
לעתים, אלו המזמינים כתיבת ספר ביוגרפיה עבור עצמם, מעוניינים ביצירת דיוקן שיראה את הצד האידאלי שלהם, כפי שהיו רוצים להיראות בציבור. דרישה זו סותרת בד"כ את רצונם ליצור סיפור חיים מעניין.
ומדוע אין צורך בהצגת דמות מושלמת - אידאלית?
הכתיבה הביוגרפית, כתיבת ספר המתאר חייו של אדם, ממש כמו ציור דיוקן, מטרתה היא ליצור פורטרט של אדם, של גיבור הספר.
כמו בציור דיוקן, כתיבת סיפור חיים דורשת התמודדות עם היותם של אנשים יצורים מורכבים שניתן להסתכל עליהם בזוויות שונות - הכל זה עניין של פרשנות.
כיצד שני הפורטרטים שלמעלה מסבירים את התזה שהעלתי כרגע?
התבוננו בשתי התמונות - מימין בן אצולה או נסיך כלשהו - פניו מושלמות, סימטריות ומוארות - כמעט ראליסטיות - מסוג הדיוקנאות שהיו נפוצים אז בקרב אנשי האצולה.
בתמונה הימנית נדרש הצייר למלא רצון אדונו - להחניף לו על מנת שיעסיק אותו.
בתמונה השמאלית איש ממעמד נמוך יותר - סוחר, עמך - צויר על ידי רמברנדט.
אולם איזה הבדל, איזו תהום פעורה בין הציורים.
איננו רואים את פניו של הסוחר בבהירות, רב הנסתר על הגלוי,
הוא פחות "יפה" מעמיתו מימין, אבל הרבה - הרבה יותר מעניין.
ל"אציל" מימין אין סודות, הכל חשוף, הכל מושלם, אין פגמים, אין סימני שאלה,
אין משהו נסתר - הכל כפי שאמרנו, מלכותי-מלאכותי -
אין הרי אנשים עם פנים כאלו סימטריות!
לעתים אני מנסה לשכנע את לקוחותיי - גיבורח ספריי,
שבאמת אין צורך לתעד כל דבר ודבר, כל פרט ופרט.
מאידך כדאי לפעמים לחשוף חולשות, רגשות.
הרעיון של ספר ביוגרפי הוא לשרטט דיוקן של אדם
ואנשים אינם מושלמים, יש להם חולשות, יש להם סודות -
הם לא צריכים לחשוף ולעתים, מה שלא נכתב -
ממש כמו השקט שבין הצלילי בסימפוניה - עשוי להעצים את הסיפור.
החיים אינם מושלמים ואנשים אינם מושלמים.
דווקא מתוך חולשתם מתגלה לעתים גם עצמתם של אנשים.
ודווקא מתוך חשיפת הפגמים והחולשות - נוצר סיפור חיים מרתק ועצמתי.
מעוניינים להעניק מתנה לעצמכם או לאדם יקר לכם - כתיבת סיפור חיים