מה לשם משפחה ולהשראה יצירתית?

רבות מדברים על השראה בתחומי היצירה, והשראה מגיעה בצורות שונות. הפעם אני רוצה לשתף אתכם בתהליך יצירתי, כזה המתרחש ״מאחורי הקלעים״ – למעשה, תהליך שעדיין בהבשלה ולא הסתיים - וגם לסַפֵּר, כיצד היווה שם משפחתה של לקוחה שלי השראה לטקסט הכריכה האחורית לספרה.

ההשראה מבליחה כמו ניצוץ - דווקא ברגע בו לא ציפינו לה

רבות חשבתי כיצד ומה עלי לכתוב בגב ספרה של ציונה חצב, לקוחה שלי, עבורה כתבתי ספר ביוגרפיה. זיכרונותיה של ציונה מסעירים, אך חלקם גם קשים ואפילו קשים מנשוא.

חשבתי כיצד ניתן לתמצת את סיפורה לכמה משפטים, לטקסט שיהיה מיועד לכריכה האחורית של הספר (הטקסט אותו אנחנו קוראים כאשר אנו מדפדפים בספרים בחנות הספרים).

לפתע צץ לו רעיון.

ציונה החליפה שלוש פעמיים את שמה או את שם משפחתה. בפעם הראשונה מ״איראן״, שם ילדותה, ל״ציונה״. בפעם השנייה, לאחר נישואיה, החליפה את שם משפחתה מבית אביה – ״ברוכים״, ל״חנסב״ (טוחן חינה בפרסית), ובפעם השלישית, אחרי שעלתה המשפחה לישראל, החליפו את השם ״חנסב״ ל״חצב״.

כך הגענו מ״איראן ברוכים״, ל״ציונה חצב״.

האמת, בתחילה לא ממש ייחסתי משמעות לשם "חצב", גם לא ידעתי דבר על ה'חצב', מלבד מה ששמעתי בגן הילדים (כאשר עדיין התהלכו דינוזאורים בעולם).

בהיותי סקרן מטבעי, קראתי מידע בוטני על הצמח המופלא מתוך אתר מסוים ואז קרה הדבר – יוריקה – לפתע הבנתי: ציונה היא ״חצב״ במהותה.

החצב הפך משם משפחתה לדימוי, מה שאִפשר לי לכתוב טקסט אותנטי לכריכה האחורית של ספרה.

מכאן נובעת המסקנה: לעיתים לא צריך להמתין להשראה, אלא צריך להתבונן החוצה.

זהו הטקסט (הוא עדיין בתהליך), ייתכן שעוד יוכנסו בו שינויים. אבל אני מזדהה לחלוטין עם הכתוב ועם רוח הדברים:

״שורשי החצב ארוכים, חזקים ומסוגלים לחדור דרך סדקים צרים בסלע ולהרחיבם על-מנת להגיע אל קרקע לחה. ידוע גם, שבְּצָלוֹ של החצב נטוע חזק בקרקע וחיישן עדין לו ,המורה לו לפרוח דווקא בעונת הסתיו, בה מתארכות שעות החשיכה והשמש ממהרת לשקוע. 

דבר אינו שגרתי בסיפורה ובמהלך חייה של ציונה, אשר נולדה בפרס תחת השם

איראן ברוכים. 

סיפורה רצוף בזיכרונות ילדות אקזוטיים ומטלטלים מעיר הולדתה איספהאן, ובפעילותה הציונית בתקופות סוערות, לצד בעלה, שמעון חנסב, "המשיח מאיספהאן", מגדולי הפעילים הציוניים בפרס. 

בין השאר, מתואר בספר מסעם המפתיע של ציונה ושמעון עם השר יגאל אלון ז"ל.

שנים מאוחר יותר המציאה ציונה את עצמה מחדש ובהצלחה מרובה. אך כוחה האמיתי התגלה דווקא אחרי האסון הכפול והנורא שפקד אותה ואת משפחתה.  

מסעה לחילוץ עצמה מהבור העמוק והשחור בו מצאה את עצמה, והבחירה לעזור למשפחות שכולות, מתוך הבנה והזדהות עמוקה — כאן התגלתה ציונה במלוא עצמתה. כמו החצב — כך גם היא חדרה דרך סדקים צרים בסלע, בחרה בחיים, בחרה למשוך למעלה לא רק את עצמה, אלא גם אחרים, להם הושיטה ידה״.

ועכשיו משימה קטנה לכם הקוראים: - אם יש לכם רעיונות לשם לספר - אשמח אם תגיבו (מתאפשר רק אם אתם רשומים לבלוג) או שתשלחו לי למייל info@rami-zins.co.il.

!