לפני מליון וחצי שנים קיבל האדם הקדמון, ההומו ארקטוס, מתנה ששינתה את חייו. הוא גילה את האש.
מאותו הרגע החלה גם להתפתח אצלו היכולת לתקשר באמצעות מילים. עד אותו גילוי היה נוהם ומשמיע קולות, בדומה לחיות אחרות, ועתה, סיפקה לו האש משאב חשוב שלא היה קיים בעולמו לפני כן - ה"זמן". ואז החל האדם במסורת של סיפור סיפורים שעברו מאב לבן והלאה... מדור לדור. כיצד קשורה האש לזמן? ישאל הקורא את עצמו
דמיינו לרגע את החיים לפני גילוי האש ותאמינו לי - לא הייתם רוצים לגור בעידן הזה.ביום היה המצב נסבל אולי, אבל עם רדת החשיכה - אז החל הגהינום האמיתי.ראשית השתררה עלטה מוחלטת - חושך, והאדם, שלא היה מצוייד בחושי ראייה חדים הפך למעשה לעיוור. בחורפים, השתרר קור מקפיא. אך הגרוע מכל היו חיות הטרף שראייתן חדה בחשיכה וצעדיהן החתוליים כמעט ולא נשמעו בעלטה.עיוור, רועד מקור וחשוף לניביהן של טורפי הלילה - היה האדם ממוקם נמוך מאד בשרשרת המזון של הטבע.כך היה לפני גילוי האש.מה שעוד יותר מטריד הוא, שההומו ארקטוס אפילו לא היה יכול לספר על מצבו,כיוון שעדיין לא תקשר באמצעות מילים אלא בהשמעת קולות, נפנופי ידיים והבעות פנים.. עם גילוי האש מצא האדם, חום, הגנה מפני הטורפים, אמצעי בישול ו... המשאבהיקר מכל ששינה את פני ההסטוריה האנושית, הזמן ועמו גם התפתחותה של השפה המדוברת. הישיבה בחברותה מסביב לאש המגוננת, פיתחה באדם את היכולת לתקשר באמצעות מילים וגרמה להתפתחותם של סיפורים ומיתולוגיות שעברו מדור לדור עד לימינו. אלא מה - יכול להיות שאנו - דור שנות ה-2000, אחרי מליוני שנים חווה מהפך, במהירות מסחררת - כזה שמעולם לא התרחש לפני כן והכל - כן כן - בעידן שלנו?
המהפכה הטכנולוגית הדיגיאלית, זו שאמורה הייתה לחסוך לנו זמן ולייעל אותו, בעצם שואבת לנו את חזרה את הזמן שקיבלנו לפני מליון וחצי שנים.
המחשב, האינטרנט, הטלפון החכם - הם מקצרי הזמן. לדוגמה: נסו לענות למישהו ששלח לכם הודעה בוואטסאפ, שעה אחרי ששלח ההודעה - יש סיכוי טוב שיחשוד בכם, שאינכם מעוניינים לדבר איתו כלל. אם לא תגיבו ב"לייקים" לחבריכם למשך שבועיים - והנה אתם כנראה לא קיימים עבורם.הזמן, שקיבל האדם לפני מליון וחצי שנים, מתחיל שוב להצטמצם. אמצעי תקשורת שהיו אמורים להקל על חיינו, גרמו להם להפוך למירוץ עכברים.- בעיקר אצל דור הביניים שצריך להיות זמין למעסיקיו בנייד 24 שעות ביממה. לא רק שאין זמן לכתוב מכתבים, להיות מנומסים בכתיבה, אפילו אין זמן למילים לכן גם המציאו את שפת האיקונים, האימוג'י. וכבר אין צורך לומר: " סיפורך נגע לליבי" פשוט שולחים עיגול עם דמעה. אתם בודאי זוכרים את קופסאות הנעליים שהיו פעם, שהכילו תמונות קטנות ומסמכים, שהיו ממש כמו עקבות, פירורי לחם שהובילו, כמו בסיפור "עמי ותמי", לעקבות חייהם של אנשים?היום -הרבה אנשים מתועדים בפייסבוק בלבד. - האם משקף הפייסבוק באמת את חייהם? דווקא היום, יש חשיבות עצומה להשארת סיפורי חיים כתובים ומתועדים. מדוע? כיוון שבניגוד לעבר, העקבות היחידים שנשאיר אחרינו יהיו עקבות דיגיטליים ברשת. וכל אחד צריך לשאול עצמו: האם הם באמת משקפים את החיים האמיתיים?ובכל זאת ולמרות הכל - האם לא יגיע הרגע בחיי כל אחד מאיתנו ובחיי צאצאינו, בו נשאל את עצמנו:מהיכן הגענו, מהיכן הגיעו הורינו? את העבר אי אפשר לשנות, אבל ניתן ללמוד ממנו - על עצמנו ועל שורשינו.אולי הגיע הזמן לגלות את האש מחדש?נתראה במאמר הבא....