מיכל לוינשטיין – ״הַמִסְרׇקׇה״ – תעזור לכם לשמר את ההיסטוריה המשפחתית, באמצעות הנצחת הצילומים המשפחתיים בענן, ובתהליך בלתי נשכח.
פעם, בתקופה של סבא וסבתא, ניתן היה למצוא בארון הבגדים ולפעמים מתחת למיטה, קופסת נעליים.
זו לא הייתה סתם קופסא, הייתה זו קפסולת זמן, שהכילה פיסות קטנות של רגעי חיים: גלויות, מכתבים בכתב יד, שהעידו על הלך רוחו של הכותב:
תעודות מקומטות, דרכונים בשפות זרות שציינו את ארצות מוצאם של בעלי הקופסא אך גם תמונות שחור לבן או בצבעי ספיה-חום, עם מסגרת משוננת, צילומים שצולמו בידי צלמים מיומנים ברמה כזו או אחרת, שכלאו רגעים בזמן.
חלק מהצילומים צולמו ברחוב, או בחוף הים ולפעמים בוימו בסטודיו של צלם.
אחת הסכנות העומדות בפני ההיסטוריה המשפחתית היא המפלצת הזו או הדרקון יורק האש המכונה "המהפכה הדיגיטלית", מהפכה שקוברת כול חלקה טובה, בעודף מידע מיותר ושוטפת בצונמי אדיר, צילומים, זיכרונות – למעשה את ההיסטוריה המשפחתית שלנו.
היום כל הצילומים הם דיגיטליים - במקרה הטוב מגיעים ממצלמה דיגיטלית לדיסק המחשב ובמקרה הרע, מהטלפון החכם ישירות לפייסבוק ושם, נקברים בפוסטים שאחרי חודש ייעלמו לנו. ומה יהיה כאשר דיסק המחשב ישיב נשמתו לבורא.
לפני מספר שבועות פגשתי את הבחורה שהחליטה לאלף את "הדרקון הדיגיטלי" הזה, להשתמש במהפכה הדיגיטלית על מנת לתקן ולשמר, בדיוק את אותם זיכרונות בהם מחבלת אותה מהפיכה.
מיכל לוינשטיין, יזמה לפני מעט יותר משנה, מיזם בשם "הַמִסְרׇקׇה - מהבוידעם לענן" – במסגרתו היא מלווה אנשים, ומסייעת להם להנציח את ההיסטוריה החזותית של המשפחה שלהם.
לאחר מיון ובחירה של צילומים ישנים, מגיע תהליך הסריקה, באיכות גבוהה, התקונים האסטטיים, שיחזור הצבעים שדהו, ולעיתים גם צביעת צילומי שחור לבן בצבעים שמחיים את התמונות.
לבסוף מעלה מיכל את הפאזל הזה, של הסיפור המשפחתי בתצלומים, לענן.
מעתה הופכים הצילומים - ששכבו עד אותו רגע במגירות נסתרות או באלבומים מתקלפים - לחדשים, זוהרים ומוגנים, בגלריה הנמצאת בענן, ובעיקר זמינים לדור הצעיר במשפחה.
אולם מיכל לא עושה זאת באופן סטנדרטי.
על מנת להציג את הערך שגלום בתהליך שמיכל מציעה, שלחתי לה סידרה של שאלות עליהן ענתה.
מיכל, איך הגעת לתחום הנוכחי בו את עוסקת?
בעקבות שני פרויקטים משפחתיים שביצעתי:
סריקת אלפי צילומים שהיו לי באלבומים, לאחר ששלוש בנותיי עזבו את הקן, רציתי לשתף איתן את כל התמונות (כי אהבה של אמא מתחלקת לשלוש, אבל צילום מנייר לא(.
סריקת אלפי צילומים שנותרו לאחר פטירת הוריי, שלאחריה השלמתי את הארכיון המשפחתי ושיתפתי עם אחי ובנותיי וקרובי משפחה נוספים בארץ ובעולם. כמו כן הנצחתי את פועלו של אבא שלי במוזיאון ההעפלה וחיל הים, מבלי לאבד את החומרים שנשארו סרוקים.
הפרויקטים הללו לקחו שנים, כיוון שאז לא היו לי הזמן, הידע, הניסיון והטכנולוגיה הדרושים למבצעים מעין אלה.
כיוון שיש לי ניסיון במחשוב של למעלה מ- 40 שנה, וכיוון שלכל משפחה יש בבית צילומים ששוכבים עשרות שנים בבוידעם או במחסן, הולכים ודוהים, נהרסים על ידי חרקים ושיני הזמן, ומועדים להיעלם ברגע, עקב שטפון שריפה אסון טבע או מלחמה – חשוב להעלות את המודעות לגבות ולשמר אותם בזמן, למען הדורות הבאים. בזה החלטתי לעסוק וזו השליחות שלי.
האם את אדם נוסטלגי?
אני פרקטית מאד בחיי היומיום, אך נותנת חשיבות מרובה לקטע הנוסטלגי. ללא ההיסטוריה שלנו אין לנו שורשים ולא נוכל להעביר את המורשת המשפחתית לילדינו ולנכדינו.
"יתרון נוסף ובעל ערך הוא, שאני נפגשת פנים אל פנים עם המשפחה, מתעדת את ההיסטוריה המשפחתית, מחליטה יחד איתם באיזו צורה יישמרו האלבומים הדיגיטליים, משתפת אותם בתהליך"
מהי בעינייך החשיבות של הנצחת צילומי משפחה?
יש להנצחת הצילומים כמה צדדים חשובים:
הצד הטכני: כמו שכבר הזכרתי, גיבוי החומר לפני שייהרס ויהיה מאוחר מדי.
הצד האישי: אנשים לא מודעים לכך, אך ילדיהם ונכדיהם לא מכירים קרובי משפחה רבים הנמצאים בצילומים הישנים. אם לא ינציחו את הצילומים בזמן ותוך כדי השיתוף עם המשפחה יספרו עליהם –זיכרונם ייעלם לנצח. כיוון שהדור הצעיר נמצא באופן קבוע ברשתות החברתיות – אין טוב מלתת לו גישה לקבצים דיגיטליים במקום צילומי הנייר.
תוכלי לספר על השירות אותו את נותנת וגם מה מבדל אותך משאר העסקים הנותנים שירות זהה?
כיוון שתיעוד היסטוריה משפחתית והנצחה הוא תהליך חשוב ולא קל, החלטתי כבר מהרגע הראשון שהעסק לא יהיה טכני בלבד. למשל, אני לא ממירה סרטים וקלטות וידאו, למרות שיש לשירות ביקוש רב.
אני סורקת צילומים ישנים, משחזרת להם את הצבעים שדהו, ומשפרת אותם.
יתרון נוסף ובעל ערך הוא, שאני נפגשת פנים אל פנים עם המשפחה, מתעדת את ההיסטוריה המשפחתית, מחליטה יחד איתם באיזו צורה יישמרו האלבומים הדיגיטליים, משתפת אותם בתהליך,
ולבסוף נפגשת איתם שוב ונותנת להם הדרכה טכנית ומדגישה שיש להם תמיכה טכנית גם לאחר מכן.
למעשה בעצם מעורבת עם המשפחה בתהליכים. לכן בסוף הפרויקט יש חיבוקים, נשיקות והתרגשות רבה. המשפחות שעבורן עשיתי את התהליך שומרות איתי על קשר גם לאחר שהסתיים.
עד כמה חשוב תהליך ההתעסקות בחומרים צילומים ישנים ללקוחות שלך ולך, ועד כמה התהליך עצמו - המיון, ההתבוננות בתמונות ישנות והסיפורים שמאחוריהן - חשוב לשני הצדדים?
כשלקוח מחליט לסרוק את הארכיון המשפחתי הוא עובר תהליך שלם. אני מלווה אותו בחלק גדול ממנו.
מיון וסידור החומר לסריקה מעלה זכרונות נעימים וקשים, וחשוב ללוות את הלקוח בתהליך ברגישות ובעדינות. זו גם הזדמנות נהדרת למשפחות להעלות מתהום הנשייה זכרונות וסיפורי חיים, ולשתף גם את הדור הצעיר בסיפורים אלו.
מה מעניין אותך יותר? העיסוק הטכני ביצירת מאגר צילומים בענן, או החיבור עם האנשים?
החלק הטכני של העבודה חשוב מאד: חייבים להיות מקצועיים, להכיר ולהשתמש בציוד בתוכנות
ובטכנולוגיות האחרונות, להפיק מהתהליך קבצים באיכות גבוהה ביותר, לייעץ ללקוחות איך כדאי לסדר את הארכיון הדיגיטלי, לתת להם הדרכה מקצועית ותמיכה טכנית.
יחד עם זאת, החלק האישי הוא המרגש והמספק בתהליך העשייה. להכיר משפחות, סיפורי חיים, אנשים שהלכו לעולמם, סיפורים אישיים והיסטוריים – זו מהות העיסוק והחזון שלו.
מי האנשים שפונים אליך - מהם המאפיינים שלהם? האם מדובר באנשים מבוגרים, או האם בצאצאים שלהם? האם נוצרת פנייה בעקבות מותו של אדם מבוגר?
חלק מהלקוחות מגיעים לאחר פטירת קרוב משפחה מדרגה ראשונה והרצון לשמר את הארכיון המשפחתי ואת זיכרו ולשתף עם המשפחה בארץ ובעולם.
יותר ויותר צעירים מגיעים עם הארכיון של הוריהם שעדיין בחיים, לאחר שהבינו את החשיבות של השימור, כשעדיין יש את האפשרות להיעזר בהורים למידע וזיהוי האנשים שבצילומים.
אנשים מבוגרים מגיעים עם מסמכים ותעודות בני 100-200 שנה, כדי לשמר ולעיתים לתת לתרגום קבצים סרוקים במקום החומר המקורי היקר מפז.
לקוחות שעומדים לעבור דירה, או לדיור מוגן, או לפני שיפוץ – מביאים את כל ערימות האלבומים והארגזים, כדי לפנות מקום יקר בבית.
לקוחות מגיעים עם צילומים שישמשו לנכדיהם וניניהם לעבודות שורשים בבית הספר.
לקוחות שעומדים לקראת אירוע משפחתי משמח: חתונה, יום הולדת עגול, כנס משפחתי, מגיעים עם צילומים שייכנסו למצגת האירוע.
לצילומים אני יכולה ליצור גם מוצרים נלווים, כמו מצגות לאירועים, או לוחות שנה בסגנון וינטאג' שלקוחות רוכשים כמתנה ליקיריהם.
עד כמה חשוב לך להכיר את הסיפור שמאחורי הצילומים?
כיוון שהשירות שלי הוא אישי וצמוד, ללא הכרת הסיפורים שמאחורי הצילומים הוא
לא יתאפשר בצורה הטובה ביותר. הכרת ההיסטוריה המשפחתית מאפשרת לי לייעץ טוב יותר ללקוחות איך לסדר את הארכיון הדיגיטלי, ולמיין עבורם את החומר (אם לא עשו זאת בעצמם(.
חלק מעבודתך היא להחיות צילומים ישנים - תוכלי להסביר למה הכוונה? לתת דוגמאות?
הצילומים הנגטיבים והשקופיות שנמסרים לי לסריקה הם בני עשרות ומאות שנים. מטבע הדברים, הם דהויים במידה מעטה או לחלוטין. אני משתמשת בטכנולוגיה האחרונה כדי להחזיר את הצבע המקורי לכל צילום. צילום שהפך לחום מקבל פתאום חיים חדשים, וזה מדהים ומרגש לבני המשפחה.
שירות נוסף הוא צביעת צילומים שצולמו במקור בשחור-לבן. הלקוחות לא מאמינים למראה עיניהם כשהם רואים את קרובי משפחה מלפני 100-150 שנה בצבע.
האם תיעוד הארכיון המשפחתי של אדם מן השורה חשוב כמו של אדם מפורסם?
תיעוד ארכיונים של אנשים מפורסמים (כגון: נשיאת ארגון בני ברית, דיקן אוניברסיטה, נגן התזמורת הפילהרמונית מהראשונים, וכד') חשוב גם מבחינה היסטורית ונותן אפשרות למשפחה למסור את החומר המקורי לארכיון המדינה או למוזיאונים.
תיעוד ארכיונים אישיים נותן אפשרות למשפחה להכיר את המורשת שלהם, את הסיפורים הקטנים והגדולים, ולהעביר הכל הלאה לדורות הבאים.
לכל אדם סיפור חיים מרתק וכל אדם חשוב למשפחתו באותה מידה.
שמעתי שאת מקיימת גם הרצאות. מה הם התכנים אותם את מציגה בהן?
חשוב לי מאד להעלות את המודעות לשימור הצילומים לפני שחס וחלילה ייהרסו ברגע.
הרצאת הדגל שלי מספרת סיפור מרתק של היסטוריה משפחתית שנמצאה בבוידעם, ובמהלך הסריקה נתגלה בו סיפור היסטורי מרתק ומרגש של מדינת ישראל.
הרצאות נוספות מספרות על צילומים מפורסמים שהשפיעו על דעת הקהל בעולם, כיוון שידוע שצילום אחד טוב מאלפי מילים.
מה תעני לאלו הטוענים שהם מעדיפים להחזיק אלבום תמונות ביד מאשר לצפות בו במחשב או בנייד?
זה מקסים להחזיק ביד אלבום תמונות ישן, אך ניתן לעשות זאת רק עם אדם אחד או שניים הנמצאים פיזית לידכם. ומה עם שאר המשפחה שנמצאים במקומות מרוחקים? אותו אלבום ניתן לשתף בענן עם כל המשפחה בארץ ובעולם, בכל זמן.
ואם האלבום שאתם אוהבים להחזיק ייהרס ברגע?...
הרבה מבוגרים דוגלים בדעה שימסרו לילדיהם בבוא הזמן את אלבומי הצילומים והם יחליטו מה לעשות בהם.
זה הדבר שקשה לי ביותר לשמוע. אם להם לא איכפת מה יקרה עם הצילומים, מדוע שלילדיהם יהיה איכפת? אני שומעת סיפורים עצובים על ילדים שפינו בתים של הוריהם, שמצאו מזוודות וארגזים עם
צילומים ומסמכים והשליכו אותם, כי לא רצו לשמור חומרים ישנים ומאובקים בבית. חומרים יקרים מפז נמצאים למכירה בשוק הפשפשים, ואין להם ערך אישי כלשהו למי שרוכש אותם. חומרים כאלה גם מגיעים – וזה מזעזע – למזבלה.
אז אל תחכו לילדיכם – עשו את הפעולה עכשיו. אם לכם אין זמן וחשק – מדוע שלהם יהיה? תנו להם חומרים מוכנים, ספרו להם עכשיו את הסיפורים, שתפו את הדור הצעיר – קחו את האחריות!
מה המסר שתרצי למסור לסיום?
הזיכרונות הם הרכוש היקר ביותר שלנו – והיחיד שאין לו ביטוח.
מעוניינים ליצור קשר עם מיכל?
