הספד לאישה יקרה ומיוחדת

רק לפני מספר שבועות פרסמתי בבלוג שלי על יציאתו לאור של ספרה של ציונה. השבוע, יומיים לפני השקת ספרה קיבלתי את הבשורה האיומה, על מותה הטראגי.

ציונה חצב ז"ל, עם ספר הביוגרפיה שלה

ביום שבת 16 לפברואר, הייתה אמורה להיות ההשקה חגיגית של ספר - ספרה של ציונה חצב: ״דרך החצב״, אולם כבר נאמר שהאדם מתכנן ואלוהים צוחק.

זהו המוטיב המרכזי שליווה את ציונה לאורך חייה ואפילו ביומה האחרון.

לא אשכח את הפעם הראשונה בה שוחחנו בטלפון. אז פתחה ציונה ואמרה לי:

״הסיפור שלי קשה - איבדתי שניים מילדיי״.

כחודש לאחר מכן פגשתי בה לראשונה, בביתה הצנוע, הטבול בנוף הירוק של קיבוץ אלונים שבעמק יזרעאל.

מתמונה ממוסגרת שעל הקיר נשקפה דמותה של בתה, דינה חצב ז״ל. פנים יפים, קורנים שנוכחותן ממלאה את החדר.

ציונה פתחה ואמרה: ״כתבתי זיכרונות, ספרים והספדים לבני יעקובי, שנהרג בפיגוע, לבתי דינה, שנפטרה מהמחלה הארורה ולבעלי שמעון ז״ל, שהיה פעיל ציוני כל חייו. כתבתי על כולם אבל מעולם לא כתבתי על בית אבי ועל ילדותי באספהאן. אני חושבת שהגיע הזמן״.

ואז התחלנו בתהליך משותף, במהלכו קרם סיפור חייה עור וגידים, חלקי הפאזל נאספו והחלו ליצור תמונה, תמונת ילדות, אך גם דיוקן אישיותה המדהימה, כמי שחוותה אסונות אישיים ורתמה את הכאב האישי שלה על מנת לסייע לאחרים.

***

לפני כחודש ימים בישרתי לציונה שהספרים שלה יצאו את מכבש הדפוס והם מוכנים. נסעתי לביתה באלונים, לשם גם הגיעו שני בניה, כלתה ושניים מנכדיה המקסימים.

ממש סביב אותו שולחן אוכל, מעליו רקמנו את סיפורה, התבוננה ציונה בספרה, בעיניים נוצצות וליטפה אותו באהבה.

זמן קצר אחר כך התקשרה והזמינה אותי להשקה החגיגית, שאמורה הייתה להתקיים בקיבוץ, בשבת השישה עשר בפברואר.

״תאמר כמה מילים בהשקה רמי?״

״מה השאלה ציונה - בעונג רב״

***

ביום רביעי - שלושה עשר בפברואר, שלושה ימים לפני ההשקה, צלצל הטלפון. על הקו מכר משותף. מילותיו עברו בי כסכין מושחז בלי שהפנמתי את תוכנן:

״רמי יש לי בשורה קשה, ציונה נהרגה בתאונת דרכים״

דקות לאחר מכן טלפון נוסף ואחריו עוד אח, מהמשפחה.

זרועו האכזרית של הגורל טרפה את הקלפים.

ציונה שהייתה בדרכה לארגן את הכיבוד לאירוע ההשקה, נקלעה עם רכבה לתאונה איומה שגבתה את חייה.

***

ביום חמישי 14 בפברואר 2019, נקברה ציונה בבית העלמין של קיבוץ אלונים.

בנה איל סיפר לי שבימים האחרונים הייתה מאושרת ונרגשת לקראת ההשקה של ספרה.

לפחות את זה לא לקח ממנה הגורל.

לזכרה של אימא מדהימה אישה משכמה ומעלה - לוחמת, שמתוך כל הכאב והחשיכה, הפיצה אור ותקווה.

היה לי לכבוד ללוות אותך ציונה בתהליך כתיבת הספר, להכיר אותך לעומק.

נוחי בשלום על משכבך. יהי זכרך ברוך לעד.

לקריאה נוספת על סיפור הביוגרפיה של ציונה חצב.