רק ילדים אוהבים סיפורים לפני השינה? לא! - גם אנחנו אוהבים סיפורים ואנחנו מוּנָעִים על ידי סיפורים באופן שאיננו משערים אפילו. כיצד זה קשור למנהיגים גדולים? כיצד כל זה קשור לספרי ביוגרפיה? המאמר הבא מצביע על כוחם של סיפורים (על קצה המזלג).
"יש לי חלום שיום אחד על גבעותיה האדומות של ג'ורג'יה, יוכלו בניהם של עבדים לשעבר ובניהם של בעלי עבדים לשעבר להתיישב יחדיו לשולחן האחווה. יש לי חלום שיום אחד אפילו מדינת מיסיסיפי, מדינת המדבר, המזיעה תחת חום אי הצדק והדיכוי, תהפוך לנווה מדבר של חופש ושל צדק... "
(מרטין לותר קינג)
מה הקשר בין נאומים חוצבי להבות לכתיבת ספרי ביוגרפיות ומשפחה?
הידעתם שהמילים ״היסטוריה״ ו״סיפור״ זהות בחלק מהשפות? (Histoire)
ההיסטוריה היא סיפור, סיפורם של עמים וסיפורם של אינדיווידואלים. אולם מעבר להיותה סיפור היא גם כלי עוצמתי לבניית מיתוסים, לגיוס המונים, לשכנוע ולהטמעת רעיונות ומידע.
אחת הדוגמאות לשימוש בסיפור ולהפעלת דמיון המאזינים, היא באופן שבו מנהיגים גדולים משפיעים על המוני בני אדם - לטובה ולשלילה. שימו לב למשל כיצד הפעיל צ׳רצ׳יל את דמיונם של חברי בית הנבחרים באמצעות סיפור עתידני, באמצעותו הצדיק את העמידה לצידה של צרפת ונגד האויב הנאצי. וכה אמר צ׳רצ׳יל:
״...לכן, הבה נצא למלא את חובותינו, ונפעל כך, שאם האימפריה הבריטית וחבר העמים שלה יישארו עוד אלף שנים, עדיין יאמרו האנשים 'הייתה זו שעתם היפה ביותר׳...״
או דוגמה מנאומו האחר:
״לא אוכל להציע אלא דם, עמל, דמעות ויזע ... עומדים בפנינו חודשים רבים מאוד של מאבק ושל סבל... אתם שואלים, מהי מטרתנו? אני יכול לענות במילה אחת: ניצחון. ניצחון בכל מחיר – ניצחון חרף כל האימה – ניצחון, לא משנה כמה ארוכה וקשה תהיה הדרך, שכן ללא ניצחון, אין הישרדות.״
גם מרטין לותר קינג נתן למאזיניו, באמצעות סיפור, את האפשרות לדמיין עולם טוב יותר ולכן גם חזון:
״... מדינת מיסיסיפי, מדינת המדבר, המזיעה תחת חום אי הצדק והדיכוי, תהפוך לנווה מדבר של חופש ושל צדק... "
תחשבו מה קורה במוחנו כאשר מאפשרים לנו לדמיין, כמה עוצמה וכמה רוח, מפיח הסיפור במפרשי המחשבה. מנהיגים, או נואמים גדולים, הם מספרי סיפורים מהמעלה הראשונה.
ראו כיצד השתמש בן גוריון במטאפורה, בדבריו בפני הוועדה המלכותית הבריטית ב1937, מטאפורה שיועדה לאזניי הבריטים:
״... ממש כמו אֵם זו היולדת בעצמה את ילדה ולא תוכל לעשות זאת על-ידי אשה אחרת, כן חייבת האומה ליצור את ביתה במאמציה-היא ובעבודתה העצמית. וזוהי הסיבה שאנו עומדים בתוקף על הדרישה, שכל עבודתנו בארץ – חרישה בשדות, עבודה בבתי-חרושת, בנין בתינו וכו' תיעשה בידי עצמנו, שאם לא כן – לא נהיה זכאים לקרוא לזה בשם ביתנו הלאומי...״
או להבדיל:
״המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי" (בנימין נתניהו)
נתמוך או נסתייג - הסיפורים מפעילים את הדמיון ומביאים את המאזינים למצב בו הם משלימים בעצמם את ״התמונה״, מדמיינים מציאות שאינה קיימת עדיין, אותם ״סרטים״ מנטאליים, העולים בראשם והגורמים לשינוי עמדות ואמונות.
תחשבו על זה - איך ניתן לרתום את אמנות הסיפור והרטוריקה, על מנת לשכנע את הילדים שלכם לעשות דבר מה. או איך אפשר ללמד אותם מידע, אבל שלא באמצעות הטפה או ״דחיסת נתונים״ באופן מלאכותי.
אחת הדוגמאות לרכישת ידע באמצעות סיפורים היא סיפורי חגי ישראל.
אנחנו וילדינו למדנו היסטוריה ואפילו נבחנו לבגרות. אז מדוע איננו זוכרים את ״אלכסנדר הגדול״ וקרבותיו או את שמותיהם של קיסרי רומא בסדר הנכון?
מדוע אנחנו כן זוכרים את סדר הדברים, בסיפור המסובך והמורכב, של משה ויציאת מצריים, או את התנהלותו של מרדכי היהודי אל מול אחשוורוש וזאת למרות שמעולם לא נבחנו על כך ״בבגרות״?
התשובה נעוצה בקיומו של סיפור - כזה המסופר מדור לדור.
ישנם סיפורים שהתרחשו באמת - אך ממש כמו הסיפורים שעדיין לא התרחשו, הם חייבים להיות מסופרים, על מנת שיחיו בדמיונם של אחרים - למשל:
הסיבה שרוב הנוער בישראל, מוכן להתגייס למשך שלוש שנים היא, בין השאר, כיוון ששמע פעמים רבות כיצד הלכו אבותינו כצאן לטבח בתקופת השואה.
ללא סיפורים לא היה לאום, לא הייתה מדינה, לא היו אמונות או חברות שונות - האנושות הייתה נראת כמו לפני שגילה האדם את האש.
לכן גם ספרי ביוגרפיה ומשפחה, הם הדרך היעילה ביותר, להעביר מורשת של משפחה.
ספרו סיפור טוב, השאירו מקום לדמיון, הפעילו את הקוראים - זו הדרך הטובה ביותר להעביר מידע ולחבר אנשים לעברם ולעתידם.
コメント