top of page
  • תמונת הסופר/תRami Zins

שלב ראשון בעבודתו של סופר צללים - חיפוש אותו גורם x במהלך בראיון, גורם שיהפוך כל סיפור אישי לאותנטי.

עודכן: 11 ביוני 2023



״מדוע עלי להקשיב בקפידה ולא רק לתוכן דבריו של מרואיין? כיוון שיש גורם נוסף שעלי לקחת בחשבון על מנת לגרום לסיפור הביוגרפי להיות אותנטי, ארוז נכון ומשכנע״

יש אנשים שחושבים שסופר צללים הוא מי שרושם את סיפרו של לקוחו, כותב את הדברים בשפה יותר יפה ופשוט מעלה אותם על הכתב.

המציאות די רחוקה מאד מהמחשבה הזו. בעיקר אם רוצים שספר הביוגרפיה יהיה איכותי ומעניין לקוראים.

אם יש דמיון בין עבודת סופר הצללים לבין עבודתם של כתבנים, כנראה שהסופר אינו עושה את עבודתו נאמנה.


שואלים אותי תכופות כיצד מתנהל תהליך של כתיבת סיפור חיים - מהם השלבים אותם עובר לקוחו של סופר הצללים.

אז החלטתי לספר לכם, מ-א' ועד ת', ממעוף הציפור - על התהליך בסדרה של כתבות קצרות.

כל אחת מהן עוסקת בשלב מסויים של התהליך.


באופן כללי מחולק התהליך לשלבים הבאים:

  1. ראיונות

  2. תמלול

  3. כתיבת הסיפור

  4. תיקוני תוכן

  5. עריכה ספרותית

  6. עריכה לשונית

  7. עימוד הספר

  8. הדפסת הספר.


היום אספר לכם על השלב הראשון - שלב הראיונות. ומה אני מחפש בשלב הזה, חוץ מאינפורמציה.


ראיונות - שלב האיסוף והמחקר.

ראיון הוא אינטראקציה בין שני אנשים המפרים זה את זה. המשוחחים ומגיבים לנאמר או לנשאל.


תפקידי כביוגרף הוא לדעת כיצד לשאול על מנת לקבל את המידע הנכון, אך לא פחות חשוב, לשאול שאלות משמעותיות, לחפור, לא להסתפק ב"רשימת מכולת": הלכתי, עשיתי..... הראיון מטרתו המשמעותית היא לחשוף את האדם, את הייחודי שבו, את הבחירות שעשה בחייו, המאפיינות אותו באופן בלעדי.

אופי השאלות חייב להיות "פתוח" כלומר לשאול שאלה שתניב תשובה מפורטת ואותנטית. ולא תשובה של: כן או לא.


כך אני אוסף רסיסי מידע - כאלו שיסיעו לי לחבר את חלקיו של הסיפור האישי של האדם מולו אני יושב.

אבל יש מידע נוסף, חשוב מאין כמוהו, אותו אני מחפש בראיון.

מידע זה אינו קשור לתוכן המילים שאומר המרואיין, אלא למשהו אחר לחלוטין.

בסיפורת - למשל ברומנים טובים - דמויות מוצלחות מקבלות אפיון ברור.

ברור לנו כקוראים, מי הדובר בספר על פי סגנונו.


כביוגרף אני מנהל את הראיון כשיחה. במהלכו איני רושם דבר,

ואיני מקליד. כל כולי מוקדש להאזנה לאדם היושב מולי.

מדוע?

אחת המטרות העיקריות שלי היא לקלוט את סגנון התקשורת של המרואיין.

כשמשפחה מזמינה כתיבת ביוגרפיה לאדם היקר לליבה, היא שואפת לשמר את סיפורו, אבל מעבר לכך לשמר עד כמה שניתן את אישיותו בתוך עמודי הספר - גם אחרי פרדתו מין העולם.

זהו אספקט חשוב וקריטי להצלחת הפרויקט.


אין טבעי מזה גם לסיפור - ממש כמו ברומנים הטובים - הסיפור יהיה

חזק יותר אם יכתב בסגנונה של הדמות הראשית.


מהי שפתה של דמות?


הכוונה לאריזה בה מוגשים הסיפורים. ל"רוח" הדברים ולסגנון התקשורת.

יש אנשים רהוטים ומדויקים, אחרים עממיים, יש מוחצנים, ביישנים, משעשעים או רציניים.

יש קצרי רוח ויבשים בתיאורים אחרים מרחיבים ומתבלים את הסיפור שלהם בדימויים וריחות.


זה לא אומר שאני כותב מה שאמר לי המרואיין.

עצם הכתיבה והעריכה, היא עיבוד משמעותי של המון חומר גלם.

אבל שאני ״כותב מחדש״ באופן מסודר את סיפור החיים, אני מנסה לשמר

את דמותו של המרואיין שלי, ולתת לו קול.


למשל, אני שואל את עצמי: ״איך הוא היה מספר את זה בעצמו״

הנאמנות לשפתו, לאריזה בה מוגשים הסיפורים. ל"רוח" הדברים ולסגנון התקשורת. עושה את הסיפור מה שהוא. סיפור, כשהוא מוגש באריזה אחרת, בסגנון אחר, הוא הופך למעשה לסיפור של מישהו אחר.״


מדובר בחלק חשוב ביותר באמנות כתיבת סיפורי החיים והביוגרפיות.


רוצים דוגמית לשפת תקשורת מאד ספציפית, לחצו על הכפתור הכחול!






17 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page