סיפור חיים כסגירת מעגל

סיפורו של משה סברוב

"בזכות התהליך הזה, אפשרנו לו לסגור מעגל. הספר הזה שלו, נשאר לספר במקומו, ולשמר את זכרו לדורות הבאים."

"לא באמת נתנו לי להתאבל על סבא שלי,"

סיפר לי היום רועי, על כוס קפה בתל אביב,

"כיוון שסמוך לפטירתו בגיל 97,

התרחשה השבת הארורה הזו, של ה-10 באוקטובר.

אבל יש דבר אחד שמנחם אותי," אמר,

"בערב, לפני שנפרדנו ממנו,

בבית החולים, סבא ישב

עם הספר שכתבת לו,

הספר שהכיל את כול

סיפורי החיים שלו.

הוא היה צלול.

הוא קרא קצת ואפילו צחק,

הסתכל על התצלומים.

הוא ידע שהכל מתועד;

מימי הבריטים, דרך מלחמת

יום הכיפורים, ועד

חרישת הארץ לאורכה ולרוחבה

כמורה דרך, אוהב הארץ.

אחר כך, בלילה,

הוא נרדם ולא קם עוד.

אבל בזכות התהליך הזה,

אפשרנו לו לסגור מעגל.

הספר הזה שלו, נשאר לספר במקומו,

ולשמר את זכרו לדורות הבאים.

ואנחנו?

אנחנו זכינו לסגור מעגל."